מה שנותר

מורשת

רשיד בהבודוב הלך לעולמו ב-1989, אך קולו נותר — בהקלטות, בשמות רחובות ותיאטרון, בזיכרון האסיר תודה של העם.

זכר הזמר נשמר בקפידה: תיאטרון, רחובות ואף אונייה נושאים את שמו, ואת הקלטותיו שומעים דורות חדשים.

מורשת

בברונזה ובשמות

בבאקו הוצבה אנדרטה לרשיד בהבודוב; אחד מרחובות העיר ותיאטרון הזמר נושאים את שמו. האמן נטמן בשדרת הכבוד.

אותות כבוד אלה מעידים עד כמה גדול היה מקומו בלב העם.

מורשת

הקלטותיו של בהבודוב עדיין מתנגנות ברדיו, בקונצרטים ובבתים. «הקול הזהוב» שלו הפך לחלק מהקוד התרבותי של אזרבייג'ן.

לדורות חדשים הוא נותר מופת של אמן שעבורו השיר היה שירות ושמחה.

זיכרון

אנדרטה לאמן בבאקו.

תיאטרון ורחובות נושאים את שמו.

שירים אהובים גם היום.

מקום מנוחתו בבאקו.

המדור הוא בעל אופי זיכרוני-חינוכי; חלק מהתמונות הן שחזורי אווירה.